​

פרק 1 - מבוא

אפרודיטה ג`ונס, כתבת בערוץ ה- Fox News היתה אחת מכתבי החדשות של הערוץ אשר סיקרה את האירועים בתק` המשפט שהתנהל נגד מייקל ג`קסון בשנת 2005 והביעה התנגדות כלפי ג`קסון לאורך כל התקופה. אנשי התקשורת סביבה היו בטוחים שמייקל ג`קסון אשם בכל המיוחס לו. כשקראה על הזיכוי של הכוכב בעיתונים היא הרגישה אשמה שנטלה חלק מהמדיה שסגרה על ג`קסון והרסה אותו.

ג'ונס מספרת שפנתה אל ראש חבר המושבעים, פול רודריגז אשר טען שג`קסון היה מטרה לסחיטה וחף מפשע מכל האישומים שהופנו כנגדו ושהיה קרבן של התקשורת. היא הרגישה עצובה וגילתה אמפתיה כלפי ג`קסון כשגילתה שכל העולם היה נגדו.

​

היא רצתה שהמעריצים שלו יידעו שהיא לא תומכת במה שהתקשורת גרמה לו ונסעה לשערי 'נוורלנד' (אחוזתו של מייקל ג`קסון) להתפייס איתם. המעריצים לא האמינו לה, חלקם קיללו אותה בעוד היא מנסה להסביר שהיא בסה"כ עשתה את העבודה שלה וסיקרה את מה שאירע בבית המשפט בלי כוונה להכפיש את ג`קסון. היא מעולם לא חשבה שתכתוב ספר על הפרשה עד אשר הסתיימה וג`ונס הבינה משהו אחד- אמריקה שונאת את ג`קסון.

אף אחד לא התכוון לכתוב ספר על הצד של ג`קסון בכל הסיפור, זה הרס את ג`ונס, היא חשבה איך ג`קסון הרגיש בכל הגהנום שהתקשורת יצרה סביבו שמטרתה בסופו של דבר היתה- להרוס אותו.

​

כשג`ונס פנתה אל השופט בסנטה ברברה, רודני מלוויל בבקשה להציץ בחומר שלא ראה אור מחוץ לכותלי בית המשפט היא נתקלה במסמך של התובע (גאווין ארויזו, 13 דאז) מחקירת המשטרה בו הוא "לא בטוח" לגבי כמה דברים. היא שאלה את אחת הפקידות בבית המשפט אם לדעתה ילד בגיל 13 מודע למיניות שלו והיא אמרה בביטחון שכן. מכאן הבינה ג`ונס את התשובה, היא יצרה קשר עם הפרקליט של ג`קסון, פרל ג`וניור והוא הציע לה לכתוב על זה. היא הרגישה שעומדת בפניה משימה קשה. אנשים סביבה צחקו כששמעו שהיא עומדת לכתוב ספר בעד ג`קסון. היא הרגישה שכל העולם נוחת על כתפיה שכנברה במסמכי בית המשפט וחשבה שלא תשלים את כתיבת הספר לעולם.

​

עורך הדין של מייקל ג`קסון, תומאס מזארו סיפר שלא רצה בשיתוף פעולה עם אפרודיטה ג`ונס במהלכו של המשפט בסנטה ברברה ושאם מבטיו היו מסוגלים להרוג, ג`ונס היתה מתה במקום.

​

שנה לאחר הזיכוי הוא פגש אותה במקרה בגלריית אמנות בבוורלי הילס והיא סיפרה לו שהיא כותבת ספר אודות המשפט של מייקל ג`קסון ושהיא מבינה לליבו על הכעס שיש לו כלפיה.

​

מזארו טוען שהמידע שהמדיה הפיצה לציבור היתה שטחית ורדודה ששירתה רק את הכוונות הזדוניות שלה.

מי שהציע וקישר בין מזארו וג`קסון היה אחיו של השני, רנדי ג`קסון אשר הכיר את מזארו שנים לפני כן. (מזארו ומייקל ג`קסון נפגשו מאוחר יותר בפלורידה).

​

מטרתו של מזארו היתה להתעמק בעיקר שבפרשה, בחבר המושבעים ובתובעים, הוא לא אהב את המצלמות ואת ההמולה התקשורתית, הוא לא חיפש תשומת לב ויוקרה, הוא אפילו מתח ביקורת על הסיקור של הימים הראשונים בבית המשפט ועל הראיון בתכנית "60 Minutes" שג`קסון נתן בנובמבר 2003, מיד לאחר התפוצצות הפרשה.

התביעה, שבראשה עמד התובע המחוזי- טום סנדון ביזבזה יותר זמן וכסף כדי להוציא את מייקל ג`קסון אשם וזה עוד ב- 1993 כשנתבע ג`קסון לראשונה ע"י ג`ורדי צ`אנדלר. סנדון נסע פעמיים באופן פרטי במהלך שנות ה-90 וחיפש אחר קורבנות שכביכול נוצלו ע"י ג`קסון, הוא לא מצא אפילו אחד. הוא שכר שירותי יחצנות לאתר אינטרנט שמטרתו היתה לאסוף חומר מפליל על ג`קסון.

​

העובדה שאנשים הוקסמו מעצם היותם חלק מהאירוע בזה שידברו או יספרו דברים על מייקל, היתה קריטית לדעתו של מזארו.

​

אמו של התובע- ג`נט ארויזו היתה לטענתו המטרה העיקרית בכל הסיפור, הוא ידע שהיא בעצמה תהיה האסון של התביעה בחקירה הצולבת, במיוחד לאחר ששמע אותה במשך 3 שעות בשימוע הראשון בינואר 2004.

הוא אסר לדווח עליה לעורך הדין המחוזי לאחר שהונתה את משרדי הרווחה. כמה מעורכי הדין דיווחו עליה למרות אזהרתו של מזארו ולתביעה לקח יותר זמן לשכנע אותה לנקוט עמדה בסיפור. היא היתה יכולה לסרב להעיד לפי החוק- דבר שהיה מקשה על ההגנה.

​

מזארו לא האמין שעורכי הדין רצו להזיק למייקל, הוא טוען שהם רצו לקחת חלק במשפט ולעזור לנאשם פגיע כמו כמוהו. בכל מקרה, לעורכי הדין הללו לא היה קשר להליך המשפטי בפועל שהתקיים מאוחר יותר.